פיצוי של 25,000 ש"ח לקונה שגילתה כי תא המדידה בחנות להלבשה תחתונה שקוף

1.      הנתבעת 1 (להלן : "הנתבעת") מפעילה חנות (להלן : "החנות") בקניון באילת (להלן : "הקניון"). יצויין כי עובדה זו הוכחשה גם היא בכתב ההגנה, אולם בסיכומים (עמוד 2 סעיף 1) מאשרת הנתבעת כי מדובר בחנותה.

2 .      התובעת הגיעה לחנות, שהינה חנות להלבשה תחתונה, מלווה בגיסתה, על מנת לקנות חזיות, בתאריך 18.9.2007, במהלך תקופת החגים, בסביבות הצהריים, שעה בה היה הקניון בעומס שיא.

         לטענת התובעת בכתב התביעה :

התובעת נכנסה לתא מדידה כדי לבדוק ולמדוד מספר סוגים של חזיות, בעוד גיסתה ממתינה על ספה הממוקמת בחדר ההלבשה. דופן אחת של תא ההלבשה, העשויה זכוכית, פונה אל תוך הקניון, ובדיעבד התברר לתובעת כי מדובר בזכוכית חד כיוונית.

לאחר שהיה של כ - 20 דקות בתא המדידה, כאשר התובעת פושטת בגדיה ומודדת חזיות, וכשפלג גופה העליון חשוף לחלוטין, שמעה התובעת נקישה על דופן התא, וגבר שעמד בסמוך לדופן הזכוכית הפונה אל תוך הקניון, התקרב לזכוכית וסימן לתובעת שרואים אותה מבחוץ, קרי כל העוברים והשבים העוברים בסמוך לחנות.

התובעת יצאה מיד מתא המדידה מזועזעת ונדהמת ופנתה למנהלת החנות ושתי מוכרות בחנות, ותיארה את מה שהתרחש והללו התנצלו ואמרו שהן מצטערות על מה שקרה ועל עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת.

התובעת יצאה אל מחוץ לחנות על מנת לברר עד כמה היתה חשופה, והתחוור לה כי הזכוכית שקופה לחלוטין לכל המתבונן מכיוון הקניון אל תא המדידה, והתובעת צילמה באמצעות מכשיר הפלאפון את תא ההלבשה כפי שהוא נראה מבחוץ. התמונה צורפה כנספח לכתב התביעה.

לאחר צאתה של התובעת מהחנות, שמו המוכרות על תא המדידה בו השתמשה התובעת ועל תא סמוך לו שלט כי הם אינם בשימוש.

התובעת פנתה אל הנהלת הקניון ומנהל השיווק הציע לה פיצוי בדמות ארוחת צהריים אותו סירבה לקבל, והתברר לתובעת כי בעבר היה דופן התא מכוסה בפלקט פרסומת אשר הסתיר את הנעשה בתא, הנהלת הקניון דרשה ממנהלי החנות הסרתו, וכך נעשה, אך לא נעשה דבר למנוע את שקיפות תא המדידה.

התובעת טוענת כי כתוצאה מהאמור נגרמו לה עוגמת נפש, השפלה, צער ובושה, שעה שהתברר לה כי חשפה לחלוטין את פלג גופה העליון בפני עוברים ושבים, ועמדה ערומה קבל עם ועדה.

התובעת טוענת כי הנתבעים התרשלו בכך שלא מנעו את שקיפותו של התא, ובנוסף פגעו בפרטיותה, ומכאן תביעתה לפיצוי בסך 50,000 ש"ח.

כך, כאמור בכתב התביעה. 

3 .      הנתבעות טוענות כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית ומחוסרת עילה, ולטענתן כל מטרתה של התובעת הינה לזכות בפיצויים להם היא אינה זכאית.

         הנתבעות טוענות כי המקום המדובר היה תחום בוילון אשר הודבק בסרט ועליו נתלה שלט "תא לא שמיש" על מנת למנוע כניסה אליו.

         עוד טוענות הנתבעות שאילו היתה הנתבעת מסתכלת סביבה היתה מבחינה כי אנשים נועצים בה מבטים, כטענתה, ואין לתובעת אלא להלין על עצמה.

4 .      מטעם התובעת העידו היא וגיסתה, ומטעם הנתבעות העידה הגב' שרית חן, אשר שימשה במועד הרלוונטי כמנהלת החנות.

         בתצהירה של מנהלת החנות היא טוענת כי התא אליו נכנסה התובעת שימש ביום האירוע כמחסן והיה מלא בארגזים, ובו שלט האומר כי התא אינו שמיש.

         עוד נאמר בתצהיר מנהלת החנות, כי הזכוכית בתא לא היתה זכוכית חד כיוונית אלא זכוכית רגילה בה ניתן לראות בבירור את המתרחש משני צידיה, כי בחנות ניתנת ללקוחות האפשרות לקחת באופן עצמאי פריטים ולהיכנס איתם לתא ההלבשה על מנת למדוד, כי מדובר בחנות שגודלה 110 מ"ר ואין באפשרות המוכרות לעקוב אחר כל לקוחה ולוודא לאן היא נכנסת, כי היא הביעה בפני התובעת את פליאתה מדוע נכנסה לתא שבו שילוט ברור כי אינו בשימוש, וכי הזכוכית פנתה לכיוון המדרגות והשירותים של הקניון ולא מדובר במעבר ראשי של כל עוברי האורח בקניון.

5 .      לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובתצהירים באתי למסקנה כי התובענה בדין יסודה, כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובעת, כמפעילת חנות בכלל וחנות מסוג זה בפרט, וכי עליה לפצות את התובעת, אך בסכום הנמוך מהסכום הנתבע בכתב התביעה, כמפורט להלן.